שמי אדוארד דוקס, אני עיתונאי ישראלי שמשנת 1995 חי ועובד בקייב, בירת אוקראינה. אני שמח לברך אותכם באתר החדש שלי! בשנים האחרונות אני לומד היסטוריה ועוסק גם בהדרכת תיירים בקייב ובאתריה האחרים של המדינה. במאי 2011 הוסמכתי על ידי מכון לתיירות של קייב כמורה דרך. הנסיון העיתונאי די עוזר לי במחקרים, באקטואליה וכמובן בסקרנות, לעניות דעתי, זהו אחד היתרונות היחסים. במדורים "טיולים בקייב" ו"סיורים באוקראינה" של האתר תוכלו לראות חלק ממגוון המסלולים שניתן לסייר בהם. מרבית המסלולים נבנים בהתאם לצרכי התיירים. אך לפני כן, אולי כמה מילים על עצמי ועל הקשר האישי שלי למה שאני עושה.
אחריי לעיירה...
שלום חברים,
שמי אדוארד דוקס, אני עיתונאי ישראלי שמשנת 1995 חי ועובד בקייב, בירת אוקראינה. אני שמח לברך אותכם באתר החדש שלי! בשנים האחרונות אני לומד היסטוריה ועוסק גם בהדרכת תיירים בקייב ובאתריה האחרים של המדינה. במאי 2011 הוסמכתי על ידי מכון לתיירות של קייב כמורה דרך. הנסיון העיתונאי די עוזר לי במחקרים, באקטואליה וכמובן בסקרנות, לעניות דעתי, זהו אחד היתרונות היחסים. במדורים "טיולים בקייב" ו"סיורים באוקראינה" של האתר תוכלו לראות חלק ממגוון המסלולים שניתן לסייר בהם. מרבית המסלולים נבנים בהתאם לצרכי התיירים. אך לפני כן, אולי כמה מילים על עצמי ועל הקשר האישי שלי למה שאני עושה. 
נולדתי בעיירה היהודית דז'ורין שבמחוז ויניצה ב25.05.1971. בבית סבי וסבתי למדתי אידיש. בשפה הזאת שלטו גם תושביה הלא יהודים של העיירה. בגיל 6 עברתי לגור עם ההורים בעיר המחוז ויניצה, שם למדתי בבית הספר בצל סירוב העלייה של הוריי. בהיותי בן 11 בערך קרה לי מקרה מעניין. טיילתי עם חברי בחצרות העיר ביום חורף קפוא, אך שטוף שמש. נתבקשנו על ידי שתי סבתות לשבור ולנקות את הקרח בחצרן. הם הבטיחו לשנינו רובל (סכום לא מבוטל אז, ביחוד עבור ילדים) על המלאכה. הסכמנו מבלי לחשוב פעמיים, לקחנו לומים והתחלנו לפרק את הקרח בהתלהבות. במהלך העבודה הבחנתי שהמעסיקות שלנו מחליפות מילים באידיש. זרקתי להם גם אני כמה מילים במאמע לאָשן. ניכר היה ששימחתן שאנו מדברים באותה השפה הייתה גדולה יותר מהצער, שאין להן אפשרות לדבר כדי שלא נבין אותן. כאשר סיימנו, אחת הסבתות אמרה: "קלטנו שאתם לא סתם ילדים טובים, אלא ילדים טובים מאד, והחלטנו לתת לכם במקום רובל אחד שני רובלים שלמים!" זה היה הכסף הראשון שהרווחנו גם אני וגם חברי הלא יהודי... מאז חלפו שנים רבות, אך מסקרן שעד היום אני ממשיך להתפרנס מידיעת שפות... בין אם זה תרגום, כתיבה או הדרכה. אולי מכיוון שבילדותי נאלצתי לעזוב את העיירה ומאוחר יותר גם את העיר בעת העלייה לישראל בשנת 1987, אולי מכיוון שלכל משפחה באוקראינה יש קרובים בכפר ואצלי כולם בארץ, אך העיירות עדיין מושכות אותי. כיום בערים הגדולות של אוקראינה כמעט בלתי אפשרי לאתר בן שיח יהודי שמדבר אידיש גם אם נסיר לו את כל הקרח בחצר ומעל ליבו ועוד נוסיף מאות רובלים. אבל בעיירות באיזור טראנסניסטריה* כגון מוגילב-פודולסקי, שארגורוד, ברשאד היום, במאה ה-21 עדיין אפשר לפגוש אנשים כאלה... תופעה מיוחדת במינה שניתן לראות כאן ועכשיו. לא בטוח שהיא תישאר בעוד 10 שנים. בקיצור, אני יוצא לעיירה! אתם באים? מבטיח שלא תשתעממו בדרך! אנחנו נריץ בדיחות יהודיות, נשיר שירי ארץ ישראל, נכיר את גיבורי המיסטיקה היהודית וקצת ניגע בדברים רציניים יותר... אז אחריי לעיירה! רק בשחייה נגד הזרם ניתן להגיע למקורות...
_____
*טראנסניסטריה - כנוי לחבל שבין הנהרות הדנייסטר לבוג הדרומי, אשר היה בשליטה רומנית בעת מלחמת העולם השנייה והיהודים לא הושמדו שם באופן שיטתי. גם דז'ורין נמצאת באותו איזור.
